דב הלר נולד בשנת 1937 ברומניה. הוא עלה לארץ בגיל 12 ובגיל 18 הצטרף לקיבוץ נירים בנגב המערבי, בו הוא חי עד היום.
את לימודי האמנות שלו התחיל בשנת ,1962 במכון אבני ובין השנים 1968-1972 למד באקדמיה בצלאל בירושלים.
הלר לימד במשך עשרים שנה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל והקים את סדנת ההדפס הקיבוצית בתל-אביב.
הלר הוא אמן מעורב, המשתמש באמצעים שונים; ציור, הדפס, פיסול ומיצב, לשם תגובה על מציאות הבנויה מניגודים רבים; קיבוץ ועיר, פריפריה ומרכז, חקלאות ואמנות. המודעות החברתית-פוליטית שלו היא זו המכתיבה את הסגנונות ואת אמצעי הביטוי השונים בעבודותיו.
בשנים 1979-1980 יצר, יחד עם יעקב חפץ מקיבוץ אילון שבצפון, את הפרויקט 'משקעים', שעסק בפער בין אפשרות קיום חקלאות בנגב הצחיח לעומת האפשרות הזו בצפון הגשום יותר. העבודה במצפה רמון היא מן הסתם המשך לעיסוק בנושא המשקעים.
הלר יצר פרויקטים אמנותיים רבים והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות במהלך השנים. בשנת 1993 כתב ההיסטוריון וחוקר האמנות הישראלית גדעון עפרת את הספר 'דב הלר: 50 פרויקטים' שהביא לידי ביטוי את עושר עשייתו האמנותית.
דב הלר הניח על מורד גבעה היורדת אל המצוק כשמונה עשרה אבנים גדולות ושטוחות היוצרות מעין משטח מרוצף אלכסוני.
בחלק מהאבנים, חצב הלר גומות קטנות היוצרות משטח מחוספס.
כוונתו של האמן הייתה ליצור גומות, שיקלטו את מי הגשמים, יאספו אולי גם מעט מהחולות הנושבים ובדרך זו תהפוך כל גומה למצע פורה לגידולם של צמחים שינבטו מזרעי צמחי המדבר הנפוצים ברוח. המשימה נועדה מראש לכישלון, גם על פי דעתו של הלר. הפעולה היא למעשה אקט אמנותי פואטי, המתייחס לצחיחותו של המדבר ולניסיון של האדם להחיותו ולשרוד בו, למרות כל הקשיים.
האבנים פונות אל השמיים, בתקווה שאלו ייפתחו וייענו לתפילות ולמעשים של מי שהניח אותן. כמובן, שעד היום לא נאחז אף צמח בשקערוריות הקטנות שחצב האמן. אולי המאבק בטבע גדול מדי. אולי אין בשמים מי שישעה לתפילותיו של האדם.
