יוסף (ספ) ויס נולד בשנת 1922 בשוויץ, לאב אוסטרי ואם שוויצרית.
בין השנים 1946-1950 למד בביה'ס לאמנות בסנט גאלן, ועסק בעיקר ביצירת תבליטים באבן.
ב 1952 מצא את דרכו כפסל, והחל לעסוק בפיסול במיזמים ציבוריים כמו בתי ספר, כנסיות, מרכזים קהילתיים, בתי חולים ועוד.
עבודתו האמנותית של יוסף ויס מגוונת למדי ומוצאים בה פיסול פיגורטיבי עד פיסול מופשט גיאומטרי. עם זאת, אמנותו אישית מאד, עוסקת ביחסים בין גבר לאשה ובין חיים ומוות, ומושפעת מאמנות ארכאית ופרהיסטורית. נכתב על יצירתו שהיא מתייחסת למונומנטים קדמוניים שייצגו אלילות.
בכל מקרה, יש בעבודותיו עצמה אקספרסיבית, הבאה לידי ביטוי בעיקר, בטיפול הכמעט אובססיבי והקפדני שלו באבן.
ויס השתתף בכמה מהסימפוזיונים הבינלאומיים לפיסול, ביניהם בסימפוזיונים הראשון והשני בסנט מרגרטן באוסטריה, שם פגש גם את קוסו אלול. יצירותיו מוצגות מקומות ציבוריים רבים בשוויץ.
יוסף ויס נפטר בשנת 2005 בציריך, שוויץ.
בראש הרכס, היורד מצפון אל המישור שלפני מצוק המכתש, מוצב פסלו האניגמטי של יוסף ויס.
הפסל, מאבן בזלת שחורה, מורכב משני זקיפים מופשטים לחלוטין החבוקים זה בזה. קשה לקבוע אם שני האלמנטים פונים זה אל זה במחווה כמעט ארוטית של אהבה, או שמא הם פונים במחווה של הערצה, אל נשגבות הנוף של המכתש, אשר ממקומם, מתגלה במלוא הדרו.
אבן הבזלת מלוטשת לכדי משטח חלק, כמעט מבריק. צורתו של כל אחד משני הגופים, מסותת לכדי צורות גיאומטריות מדויקות וחדות באופן, כאילו פאותיהן עוצבו בעזרת סרגל. המתח בין חומרת החיתוך של האבן השחורה והקשה, לבין ה'חיבוק' הכמעט ארוטי בין שני הגופים, מייצר תחושה של סוד, אשר מוטל על המבקר לפענחו.
