קוסו אלול נולד ברוסיה ב-1920 אך גדל מגיל 4 כישראלי לכל דבר.
בגיל 18 למד במשך שנה פיסול אצל יצחק דנציגר, אשר נחשב לאחד מאבות התנועה הכנענית, שדגלה בחזרה אל מקורות תרבותיים ואמנותיים קדם-יהודיים, כאלה שנוצרו ורווחו באזור הסהר הפורה ובקדמת אסיה.
בגיל 19 נסע אלול ללמוד במכון לאמנות של שיקגו וכן בניו-יורק ובפילדלפיה. עם שובו לארץ ב-1946, התיישב אמנם בעמק, אבל היה קשור לקבוצת 'אופקים חדשים', אשר הצהירה על כוונתה להטמיע את המודרניזם ובעיקר את המופשט לתוך האמנות הישראלית.
אלול הביא לארץ את החדשנות והנטייה החזקה להפשטה, שהחלו להשתלט על האמנות האמריקאית בזמן לימודיו, זכה למקום של כבוד באמנות הישראלית ואף זכה בפרס דיזנגוף לפיסול (1951).
בשנת 1959 ייצג אלול את ישראל בביאנלה בבריסל ובין השנים 1959 ל 1960 השתתף בסימפוזיונים בינלאומיים לפיסול באוסטריה, בגרמניה וביוגוסלביה, שם פגש כמה מהאמנים שלקחו מאוחר יותר חלק בסימפוזיון על שפת המכתש.
פסלו השני של קוסו אלול, המוצב לא הרחק מ ‘זרטוסתרא‘, מזכיר עמוד אבן פולחני קדום.
בחלקו העליון חצב האמן חריץ עמוק בצורת משולש, היוצר מעין ראש אדם הפונה אל הנוף. בשני צדדיו של העמוד, בעל הצורה המלבנית, חרוצים שני פסים אורכיים היוצרים דימוי מופשט של אנטומיה אנושית.
למתבונן בפסל, קשה להימנע מהאסוציאציה של אל או מלך קדמון הצופה אל מרחבי ממלכתו – נוף הקדומים של מכתש רמון.
קוסו אלול אינו מבקש, מן הסתם, לחדש פולחן קדום. עם זאת, תחושת הנשגבות שהפסל מעורר בעיצובו ובמיקומו על קצה המצוק מעוררים במבקר רגש עז של השתאות מול הנוף ועצמת איתני הטבע שיצרו אותו.