דוד פיין, המכונה 'איש האבן', נולד ביוהנסבורג, דרום אפריקה בשנת 1928.
בנערותו למד אמנות והיה מבקר קבוע במוזיאון של עירו. עם קום המדינה, עלה ארצה ולאחר תקופה קצרה הצטרף לקיבוץ מעיין ברוך, בו הוא חבר עד היום. בתחילת שנות החמישים שכנע אותו אברהם פורטוגלי, איש כפר גלעדי, להתחיל לעבוד באבן. פיין למד את מלאכת הפיסול באבן מאמנים שונים ברחבי הארץ וגם מסתתי אבן ערביים.
בשנות השבעים קיבל פיין מלגה ממשלת איטליה ונסע ללמוד במחצבות השיש של קרארה, הנחשבות מאז ומתמיד למוקד עליה לרגל של כל פסל באבן. בזמן שהותו בקרארה קיבל הפניה לאיסמו נוגוצ'י, שיחד עם הנרי מור, נחשב לגדול פסלי האבן של התקופה. נוגוצ'י הזמין את פיין לעבוד עמו ביפן, שם למד את יסודות העבודה באבן ובמיוחד ובבזלת.
פיין עוסק בפיסול קטן ממדים, שבו מוטיבים המושפעים ממסכות אפריקניות, שראה בנעוריו בדרום אפריקה ומוטיבים של רוכבים וסוסים, המבטאים את חוויותיו כבוקר במעיין ברוך וכן בדמויות אנושיות. במקביל עוסק פיין בפיסול מונומנטלי, שהמאפיין העיקרי שלו, הם מבנים דמויי קשת או פרשנויות של מוטיב הקשת.
במשך שנים רבות לימד פיין במכללת תל-חי והעמיד דורות של פסלים והיה מיוזמי אחד מאירועי האמנות בתל חי, מהחשובים והמשמעותיים בתולדות האמנות הישראלית, בהם השתתפו מיטב אמני ישראל.
את ההשראה למוטיב הקשת המעסיק אותו מזה שנים רבות, שאב דוד פיין מהקשת הראשונה הידועה לארכיאולוגיה, היא הקשת בשער של תל דן, הסמוך לקיבוצו, מעיין ברוך.
הפסל בפארק אמנם אינו נראה כקשת קלאסית אלא יותר כמבנה-שער בן חמישה פתחים, אך האופן בו מסודרות האבנים זו על גבי זו, והקורות המגשרות בין העמודים, מעלות בדמיון מבנים קדומים. הפסל כולו בנוי משבכות של אבנים מסיביות אופקיות, כאשר בין אבן אופקית אחת לאחרת מפרידה שורה של אבנים קטנות שעליהן מונחת האבן הבאה.
בנוסף להיות הפסל, מעין שער תצפית אל נוף המכתש, יוצרות שכבות האבן דימוי אמנותי של המבנה הגיאולוגי של המכתש, על שכבות הסלע השבריריות והפריכות שלו.
הפסל אם כן, הוא גם תיאור פואטי של המכתש וגם הזמנה לחוות את עצמתו של נופו.
