ברני פינק נולד בשנת 1942 בדרום אפריקה.
עם עלותו לארץ בשנת 1962, הצטרף לקיבוץ יזרעאל, בו הוא חי עד היום. הקריירה שלו כפסל החלה באופן אקראי, עת נתקל באבן גדולה כשחרש בשדות העמק, והרגיש צורך 'להמשיך ולטפל בה' כפי שהוא עצמו אומר. מאז המשיך פינק לפסל באבן, כשהוא משלב חומרים שונים כמו ברזל ואובייקטים ישנים בתוך העבודה.
בשנת 1977 נסע פינק לשנת השתלמות בפייטרסנטה, טוסקנה, הנחשבת לאחד ממרכזי האבן הגדולים באיטליה. עם שובו מאיטליה, הקים את הסדנה שלו בקיבוץ יזרעאל, בה הוא עובד על יצירותיו ומעמיד דורות של תלמידים.
המוטיב העיקרי בעבודתו של פינק, הוא היחסים המתקיימים בין החלל – המרחב הקרוב והמרחב הקוסמי – לבין המעטפת המגדירה את המרחב והיוצרת את צורתו. עיקר עיסוקו של פינק הוא בפיסול סביבתי ומונומנטלי ורבות מיצירותיו מוצגות ברחבי הארץ.
פסלו של ברני פינק, בנוי משני טורים של אבנים גדולות ושטוחות הפונים זה אל זה ויוצרים תוואי של קשת על פני הקרקע.
צורת הפסל חוזרת על הצורה המקושתת של המצוק היורד אל המכתש שעל שפתו מוצב הפסל.
כל אחד מהטורים מורכב משבע אבנים שקצוותיהן זקופות, וככל שמתקדמים למרכז הקשת, הן נראות כמתמוטטות, בדומה להתמוטטות שורה של אבני דומינו. במרכז הפסל יש מרווח הפוער מעין חלון אל הנוף.
צורת הקשת פועלת כאלמנט המוביל את תודעתו ואת מבטו של המבקר אל החלון הסימבולי בפסל ואל הנוף הנשקף בעדו.
הצורה הכללית של הפסל, המועצמת על ידי תנועת הקריסה ההדרגתית של האבנים, משמשת כתיאור סימבולי, אולי גם פואטי, של הגיאולוגיה של המכתש ושל סיפור היווצרותו.
