מיכה אולמן, מחשובי הפסלים הישראלים, נולד בשנת 1939 בישראל.
בין השנים 1960-1964 למד אמנות באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל. לאחר סיום לימודיו יצא לשנת לימודי המשך בבית הספר המרכזי לאמנות בלונדון, שם התמחה בתחריט. בשנת 1970 החל ללמד בבצלאל, כמורה לרישום ולתחריט.
בראשית שנות השבעים החל אולמן, בהשפעת האמנות המושגית ואמנות האדמה באירופה ובארה'ב, ליצור גרסה מקומית של אמנות אדמה, כשעניינו העיקרי היה חפירה של בורות באדמה. בשנת 1972 הצטרף אולמן לקבוצה של אמנים, שיצרה מקבץ של פעולות אמנותיות במרחב, שבין קיבוץ מצר לכפר מייסר שבעמק חפר. במסגרת הפעילות של אותה קבוצה, חפר אולמן בורות זהים בכל אחד מהיישובים שהיו זהים בגדלם, והעביר את האדמה החפורה מהבור האחד לאחר.
מאז הפכה חפירת הבורות למוטיב העיקרי בעבודתו האמנותית של אולמן. הבורות של מיכה אולמן מעלים זיכרון של קבר או מקלט ומתייחסים בה בעת, למציאות הקיומית בישראל ולאותם דברים סמויים מהעין, המכילים לעתים את המטענים הקשים ביותר.
אולמן זוכה להערכה רבה בארץ ובעולם ופסליו מוצגים במקומות רבים בעולם.
מעבודותיו הידועות: 'אשת לוט' במסגרת הסימפוזיון בהר סדום (1984), 'יסוד' בשדרות רוטשילד בתל-אביב (1989), 'הספרייה הריקה בברלין' (1995), 'מים' בכיכר ציון בירושלים (1997).
משנת 1991 משמש מיכה אולמן כפרופסור באקדמיה בשטוטגרט. בשנת 1996 התקבל כחבר באקדמיה הגרמנית לאמנויות ובשנת 2004 זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל-אביב. בין הפרסים בהם זכה: פרס סנדברג (1980), פרס זוסמן (1996), פרס חיים גמזו (2000) ופרס ישראל בתחום הפיסול (2009).
היצירה 'ספלולים' מורכבת משתי אבנים המונחות בצד הדרך ובכל אחת מהן חצובות כמה שקערוריות קטנות בגדלים משתנים, הלא הן הספלולים.
סלעי הדולומיט הגולמיים כמעט, מוצבים באלכסון אל כיוון תנועת הירח והשקערוריות מייצגות את גרמי השמיים.
החפירה באדמה והמבט פנימה, אל החללים הנסתרים מתחת לרגלינו, הם מיסודות אמנותו של אולמן מראשית שנות השבעים.
המבט אל האדמה, אל הבור החפור, מפנה את מבטנו גם אל השמים ממעל.
על כל גולמיותה וראשוניותה, יש בעבודה משהו כמעט פגאני, משהו היוצר תחושת עקבות עמומים של פולחן קדמוני.
