נעם רבינוביץ' נולד בשנת 1950 בקיבוץ דפנה.
ב- 1980 סיים לימודי אמנות במכללת תל-חי. רבינוביץ' התחיל את דרכו האמנותית כאמן של ברזל ואבן, שעבד בטכניקות של ביקוע והלחמה. בהמשך דרכו עבר בהדרגה לעסוק בשאלות של שתילה והשקיה.
ניתן לומר, שעבודתו של רבינוביץ', שמה את הדגש על התהליך וההתפתחות. מזה זמן רב הוא עסוק למשל, בפיתוח של גן או בוסתן באחד מהערוצים הצדדיים ליד קיבוצו, בית השיטה.
כל עבודותיו מתבססות על ידע חקרני בצמחייה הארצישראלית, על תודעה היסטורית-תרבותית נרחבת ועל קשר אישי ורגשי עם תהליכים חקלאיים, שאותם הוא הופך לפעולות סימבוליות. פעולות אלה, הופכות לחיפוש אחר ערוצי פוריות נסתרים ומסלולי אנרגיה בטבע. גם העבודה בפארק, מבטאת נאמנה את גישתו האמנותית הכללית.
רבינוביץ' הציג תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות ברחבי הארץ. הוא מלמד במכללת עמק הירדן ובמוזיאון חיפה לאמנות. רבינוביץ' הוא זוכה פרס ע'ש ד'ר שיף (1982) ופרס שר המדע התרבות והספורט בתחום האמנות הפלסטית (2007).
פסל זה בנוי מטור של אבנים שטוחות היורד במורד משפת המצוק אל המישור האחורי.
המשטח העליון של האבנים נוסר במחצבה לכדי משטח חלק, אחיד במרקמו, המדגיש את בוהק לובנן של האבנים.
טור האבנים היורד במדרון משמש כ'קו החלקת מים', שבקצהו שלוש אבנים היוצרות בריכה רדודה, 'תא שטח' כפי שאומר האמן. בראש הטור ניצבות כשער שתי אבנים גבוהות המכוונות אל קו החלקת המים.
התפיסה העומדת מאחורי הפסל, מתייחסת למתח, שבין צחיחות המדבר, לבין הרצון של האדם, למרות הקושי, ליצור בו חיים.
גם כאן, כמו בפסליהם של חווה מחותן ושל דב הלר, ברור לאמן, כי עבודתו לא תוכל לאסוף מים בכמות שתספיק לקיים מהם חיים, וזו אינה אלא התייחסות פואטית לנושא.
