נעם רבינוביץ' נולד בשנת 1950 בקיבוץ דפנה.
ב- 1980 סיים לימודי אמנות במכללת תל-חי. רבינוביץ' התחיל את דרכו האמנותית כאמן של ברזל ואבן, שעבד בטכניקות של ביקוע והלחמה. בהמשך דרכו עבר בהדרגה לעסוק בשאלות של שתילה והשקיה.
ניתן לומר, שעבודתו של רבינוביץ', שמה את הדגש על התהליך וההתפתחות. מזה זמן רב הוא עסוק למשל, בפיתוח של גן או בוסתן באחד מהערוצים הצדדיים ליד קיבוצו, בית השיטה.
כל עבודותיו מתבססות על ידע חקרני בצמחייה הארצישראלית, על תודעה היסטורית-תרבותית נרחבת ועל קשר אישי ורגשי עם תהליכים חקלאיים, שאותם הוא הופך לפעולות סימבוליות. פעולות אלה, הופכות לחיפוש אחר ערוצי פוריות נסתרים ומסלולי אנרגיה בטבע. גם העבודה בפארק, מבטאת נאמנה את גישתו האמנותית הכללית.
רבינוביץ' הציג תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות ברחבי הארץ. הוא מלמד במכללת עמק הירדן ובמוזיאון חיפה לאמנות. רבינוביץ' הוא זוכה פרס ע'ש ד'ר שיף (1982) ופרס שר המדע התרבות והספורט בתחום האמנות הפלסטית (2007).
את המרווח שבין ארבע רגליו של עמוד מתח גבוה של חברת החשמל, העומד ממש על קצה המצוק, מילא נעם רבינוביץ' בלקט של אבנים קטנות היוצרות כעין מבנה של פירמידה.
העבודה הזו, קשורה למספר עמודי חשמל במקומות אחרים בארץ, שאותם, באופן דומה לעמוד הנמצא כאן, מילא נועם באבני לקט.
האבנים הממלאות את עמוד החשמל, הופכות את האלמנט המכני, התעשייתי, אולי אפילו המאיים במידת מה, של מבנה המתכת העצום הזה, למשהו הקשור לקרקע, מחזירות אותו, במובן המטאפורי, לאפשרות של חיים.