עזרא אוריון נולד בשנת 1934 בקיבוץ בית אלפא וגדל בקיבוץ רמת יוחנן.
בשנת 1950 למד באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל ובין השנים 1964-1966 למד בלונדון ב 'סנט מרטין סקול אוף ארט' ובאקדמיה המלכותית לאמנויות.
ב 1967 הצטרף למייסדי מדרשת שדה בוקר, ניהל את בית ספר שדה המקומי והיה ממקימי בית הספר לחינוך סביבתי. ב- 1981 הקים וערך את כתב העת 'סביבות'. אוריון לימד בבצלאל ובמכללה לאמנות חזותית בבאר שבע.
בתחילת דרכו האמנותית יצר אוריון פסלים בממדים שניתן להציג בגלריות. בתחילת שנות השמונים החל לעסוק בכוחות המעצבים את כדור הארץ – מה שכינה 'פיסול טקטוני'. הוא יצר פיסול סביבתי שהתבסס על קווי אבנים המוליכים אל קווי שבר גיאולוגיים ואל פסגות הרים. רבים מהקווים הללו מסתיימים בבמת אבן קטנה, שיוצרת ביחד עם הקו המוליך אליה, 'כן שיגור של ההכרה' בלשונו של אוריון.
בסוף שנות השמונים פיתח עזרא אוריון את מה שכינה 'פיסול בין גלקטי', שהתייחס לאנרגיות של מערכת השמש כאל חומרים פיסוליים. במסגרת זו שילח אל החלל, בניצב למישור גלקסיית שביל החלב, אובליסק של קרן לייזר באורך של מיליארד קילומטרים.
במקביל לפעילותו כפסל, פרסם אוריון מספר ספרי שירה.
למרות שמיעט להציג, זכה אוריון להערכה רבה בקרב הקהילה האמנותית. כמה מעבודותיו המונומנטליות מוצבות ברחבי הארץ.
עזרא אוריון נפטר בשנת 2015 ונקבר במדרשת בן גוריון.
בקצה המזרחי של הפארק, הציב עזרא אוריון שתי שורות מרווחות של אבנים מסיביות היוצרת כעין מסלול, המוליך אל שפת המצוק.
לקראת ההגעה אל המצוק, נפרשות שורות האבנים לימין ולשמאל ופותחות שתי מניפות המקבילות לקו המצוק.
ניצבי האבן העצומים העומדים לאורך המסלול, יוצרים אצל המבקר ההולך במעלה אל שפת המצוק, תחושה הולכת וגוברת שהוא נכנס לתוך מקום שלא מהעולם הזה.
אפשר לדבר כאן על תחושות דתיות, של כניסה לתוך מקדש חילוני. על תחושה של העוצמה הכובשת של כוחות הטבע.
אוריון עצמו, ראה בעבודה הזו חלק מתהליך ממושך של עיסוק בפיסול טקטוני – כזה המשתתף בכוחות הגדולים המעצבים את כדור הארץ.
"העבודה תופסת את שפת המכתש, ככן שיגור של ההכרה" אומר אוריון.
אכן גורם הפסל למבקר, לחוש את העצמה האדירה של הטבע משלחת את תודעתו אל מרחבי היקום.
