קוסו אלול נולד ברוסיה ב-1920 אך גדל מגיל 4 כישראלי לכל דבר.
בגיל 18 למד במשך שנה פיסול אצל יצחק דנציגר, אשר נחשב לאחד מאבות התנועה הכנענית, שדגלה בחזרה אל מקורות תרבותיים ואמנותיים קדם-יהודיים, כאלה שנוצרו ורווחו באזור הסהר הפורה ובקדמת אסיה.
בגיל 19 נסע אלול ללמוד במכון לאמנות של שיקגו וכן בניו-יורק ובפילדלפיה. עם שובו לארץ ב-1946, התיישב אמנם בעמק, אבל היה קשור לקבוצת 'אופקים חדשים', אשר הצהירה על כוונתה להטמיע את המודרניזם ובעיקר את המופשט לתוך האמנות הישראלית.
אלול הביא לארץ את החדשנות והנטייה החזקה להפשטה, שהחלו להשתלט על האמנות האמריקאית בזמן לימודיו, זכה למקום של כבוד באמנות הישראלית ואף זכה בפרס דיזנגוף לפיסול (1951).
בשנת 1959 ייצג אלול את ישראל בביאנלה בבריסל ובין השנים 1959 ל 1960 השתתף בסימפוזיונים בינלאומיים לפיסול באוסטריה, בגרמניה וביוגוסלביה, שם פגש כמה מהאמנים שלקחו מאוחר יותר חלק בסימפוזיון על שפת המכתש.
קוסו אלול נפטר בשנת 1995 בטורונטו, קנדה.
בתוך אבן גיר מרובעת, הפונה אל הנוף, יצר קוסו אלול בעבודת אזמל מחוספסת, צורה חלולה, דמוית עין. ה'עין' מתבוננת אל הנוף הבראשיתי של מכתש רמון בדממה כמעט טקסית.
עין-בתוך-גוף היא יסוד המופיע גם בפסלים אחרים של קוסו אלול. תפקידה להפנות את מודעתו של הצופה, אל מושג המבט, על ביטוייו השונים: האמנות המסבירה את העולם דרך ההתבוננות בו, המבט , שהיא מאפשרת, פנימה אל העצמי, ועד כמו במקרה שלפנינו, כמבט סימבולי אל הנוף.
הסימבוליות של מבט עין האבן, ההפשטה של מושג ההתבוננות על ידי העיצוב המופשט של הפסל, הם המאפשרים למלא, בתוכן עשיר ומורכב את מבטו של המבקר הצופה אל הנוף. 'עין' האבן, היא עינו הרוחנית והגשמית של הצופה.
את כינוי הפסל, 'זרטוסתרא', אשר היה נביא הדת הרשמית בפרס העתיקה, נתן כנראה קוסו אלול, בהשפעת הרעיונות של התנועה הכנענית אליה היה מקורב בראשית דרכו.
